שאלות נפוצות

עזרה עצמית הנה יכולתו של הפרט לאסוף כוחות בזמני לחץ ,משבר או קושי להתארגן יחד עם אנשים אחרים הנמצאים במצב דומה, כדי לעזור אחד לשני להתמודד,להתחזק, לשפר איכות חיים ולקדם זכויות.

קבוצה לעזרה עצמית הנה התארגנות של אנשים המתמודדים עם בעיה משותפת או מצב חריג המעסיק אותם. במסגרת הקבוצה הם חולקים מידע וניסיון, תומכים ומסייעים זה לזה, מקדמים זכויות ומפתחים שירותים לטובת קהל היעד.

חברי קבוצות לעזרה עצמית והדדית מעידים שההתארגנות בקבוצה מהווה כלי עזר חיוני בתהליך ההתמודדות עם הקשיים: מסייעת לחיזוק דימוי עצמי, מפחיתה תחושת בדידות, עוזרת בתהליך ההחלמה ,ההתאוששות והחזרה לתפקוד . ארגון לעזרה עצמית והדדית מאפשר אף פיתוח תוכניות ושירותים, סנגור והבטחת זכויות.

בראשית דרכה של הקבוצה, אז היא משמשת בעיקרמסגרת מוגדרת בה נפגשים אנשים שמצבם דומה כדי לדבר על המצב המשותף והבעיות הנלוות אליו. עיקר עניינה של קבוצת תמיכה הוא בתכנים שמעלים חברי הקבוצה ובהקלת המצוקה. חברי הקבוצה תומכים אלה באלה באמצעות התחלקות בחוויות, במידע ובידע שצברו. בקבוצת התמיכה המשתתפים נוכחים לדעת שהם אינם לבד ורגשותיהם מקבלים לגיטימציה. כל אלה מאפשרים התחזקות, שיפור של יכולת ההתמודדות, והקלה על המצוקה הנפשית אותה חווים מידי יום החברים בקבוצה. קבוצת תמיכה יכולה לפעול ביוזמת ובהנחיית איש מקצוע המלווה את החברים בה במשך פרק זמן ידוע מראש, או ביוזמת ובהנחיית עמיתים בקבוצה. אם המשתתפים חשים שהם רוצים להיפגש גם לאחר שמנחה הקבוצה מפסיק את ההנחייה, הם ממשיכים להיפגש ומנהלים את הפגישות באופן עצמאי.

בישראל פועלים מאות קבוצות וארגוני עזרה עצמית העוסקים במגוון רחב של מצבים, בהם שכול ואובדן, נכויות, הורות, בריאות ובריאות נפש, קליטה, אבטלה, זהות אישית ועוד. לפני מימוש היוזמה להקמת קבוצת תמיכה, כדאי לפנות לקו המידע של "עצה" - המרכז הישראלי לעזרה עצמית והדדית, כדי לקבל מידע על הקבוצות והארגונים הקיימים. במקרים בהם לא קיימים קבוצות או ארגונים רלוונטיים אפשר, תוך הבטחת סודיות, להצטרף לרשימת ממתינים שהעמותה עורכת במטרה 'לשדך' בין פונים באותו נושא.

די באדם אחד, שמתמודד בעצמו עם בעיה, בן משפחה או איש מקצוע, כדי להקים קבוצה תמיכה. כל אחד מהם או כולם יחד יכולים ליזום הקמת קבוצה. מאידך, גורמים רבים יכולים לתרום להצלחתה - או לכישלונה. התמדת החברים, שמירת הסודיות, שליטה בשפה המדוברת בקבוצה, מגורים קרובים למקום הפגישות, סידורי השגחה נאותים למטופל הנזקק לכך במשפחה, או יכולת ניידות, הם רק חלק מהגורמים לכישלון.

גם אם מתקיימים כל התנאים, אין לצפות שכל אדם שיש לו בעיה ירצה להשתתף בקבוצת תמיכה. יש תרבויות שבהן לא מקובל לשתף 'זרים' בקשיים. הסבר מעודד של איש מקצוע על התועלת שאפשר להפיק משיחה עניינית עם אחים לצרה, מגביר את הנכונות ליזום ולהקים קבוצות גם בקרב אנשים שאינם נוהגים לחלוק התנסויות וחוויות כאלה. עם זאת, בכל קבוצה צפויה גם פרישה של משתתפים.

אין כלל חד משמעי להרכב המשתתפים בקבוצה לעזרה עצמית, אך שותפות הגורל ודמיון במצבם של החברים בה הם הבסיס להקמתה. כל מי שסובל מבעיה, או מטפל באדם הסובל מבעיה, הורים, בנים, בני זוג, אחים, קרובי משפחה אחרים, וגם שכנים או חברים, יכול ליזום או להשתתף בקבוצת תמיכה. יש המעדיפים לחלוק קבוצה עם בני אותו הגיל או הרקע התרבותי, או עם הדוברים את שפתם.

כדי למצוא שותפים להקמת קבוצה אפשר להיעזר בשירותים מקצועיים המטפלים בנושא שבו רוצים להקים קבוצה, בהם מרפאות קופת חולים, שירותי רווחה, תחנות ייעוץ של הביטוח הלאומי, לשכות בריאות ותחנות לבריאות המשפחה. מוסדות מקצועיים אלו אינם רשאים למסור את פרטי המטופלים שלהם, אבל מוכנים בדרך-כלל לתלות מודעה או לפרסם פנייה בכתב.

דרך יעילה לאיתור אחים לצרה היא ניסוח "קול קורא". הנוסח צריך להיות ברור ולהגדיר את הבעיה ומטרת ההתארגנות, לפרש למי מיועדת הקבוצה, לכלול מספר טלפון, יום ושעה לפניות, ורצוי גם כתובת אימייל. את ה"קול הקורא" אפשר, בין היתר, להפיץ בפורומים באינטרנט העוסקים בנושא.

בראשית דרכה של הקבוצה, אז היא משמשת בעיקר לתמיכה הדדית, רצוי שיהיו בה לפחות שבעה חברים - אך לא יותר מ-15. זאת כדי לאפשר לכל משתתף להתבטא, להשוות ולזהות תחושות ורגשות, וכן כדי ליצור דינמיקה בין המשתתפים. קבוצה קטנה שהחברים בה מעריכים את תחושת שותפות הגורל שנוצרה ביניהם, עשויה במשך הזמן לגדול ולקלוט חברים חדשים. או אז אפשר להתחלק למספר קבוצות שנפגשות בנפרד. כאשר מארגנים אירועים או הרצאה מזמינים את חברי כל הקבוצות השייכות לעניין, ואז מספר המשתתפים יכול להגיע ל-60 איש ואף יותר. הרחבת הקבוצה וקליטת חברים נוספים עשויה להוות תשתית להפעלת שירותים שונים, ואף הפיכה לארגון של ממש.

השיחה הראשונה קובעת לעתים את רצונם של המשתתפים להמשיך להיפגש, ולכן חשוב להתכונן לקראתה היטב. חשוב שהפונה ייענה אישית בזמנים שפורסמו ב"קול הקורא", ולא על-ידי מענה קולי, שכן פונים רבים לא מוכנים להיחשף בפני מכשיר אלקטרוני. הם הרי ממילא מהססים לשתף זרים בבעיותיהם האישיות, ודאי התארגנות לא מוכרת.

אם מתוכננת פגישה קרובה של הקבוצה, יש למסור את פרטיה המלאים לפונה: נושא, תאריך, שעה, מקום ועוד. אם לא מתקיימת פגישה בקרוב אפשר להציע לפונה להגיע לשיחת היכרות כדי לספר לו על מטרות הקבוצה, לשמוע את הצעותיו ולברר אם הוא מכיר משתתפים נוספים העשויים להצטרף לקבוצה לכשתקום. אם הפניות רבות והיזם לא ערוך לקלוט אותן, יש לבקש רשות לפנות שוב לפונה לכשתתגבש הקבוצה.

כל קבוצה זקוקה לכללים לפיהם יתנהלו פגישותיה, אותם ינסחו החברים בקבוצה. הכללים הללו מסדירים את פעילות הקבוצה, מקנים למשתתפים תחושת ביטחון ואמון, ומחזקים את המחויבות להתמיד בפגישות ולהודיע על היעדרות או פרישה. בין היתר הכללים לפיהם מתנהלות הפגישות מתייחסים לפרקי הזמן המוקדשים להתבטאות אישית, וקובעים נוהלי הקשבה תוך הימנעות מהפרעה אחד לשני ומהתקפות אישיות ושיפוטיות.

אחד הכללים המשמעותיים ביותר הוא השמירה על הסודיות. בפגישות קבוצות התמיכה נשמעים לעתים דברים קשים, ויש משתתפים שאינם מעונינים שנוכחותם בקבוצה תיוודע לאחרים. לכן החלטה משותפת של חברי הקבוצה על שמירת סודיות והימנעות מגילוי זהותם של המשתתפים מחוץ למסגרת המגוננת מעניקה ביטחון, בונה אמון, מסלקת מעצורים ומפחיתה את החשש להעלות דברים אישיים, רגישים וכואבים.

גם אם הדבר נדמה לפרקים טקסי, כלל משמעותי נוסף הינו הצגת המנחה והמשתתפים בראשית כל פגישה. מהסיבה הזו חשוב שהמנחה יציג את עצמו בשמו המלא ואת זיקתו לנושא בתחילת המפגש, יסביר את מטרתו ויסקור בקצרה את סדר היום הצפוי. כך למשל יציג עצמו המנחה כדי לשמש דוגמה למשתתפים האחרים: "שמי אביגדור מילר, אני גר בקרית נתן ומטפל בבית בבתי מיכל בת ה-15, הסובלת ממחלת לב. אישתי עובדת, יש לי בת נשואה שגרה בבאר שבע, בן בצבא ועוד ילד בתיכון שמתגורר בבית. התחלתי לארגן את הקבוצה כי אני מרגיש עמוס וקשה לי. רציתי לשמוע איך אחרים במצבי מתמודדים".

סבב ההיכרות הראשוני חשוב, כיוון שהוא מעורר הזדהות בקרב המשתתפים ותורם ליצירת קשרים וגיבוש הקבוצה. מאידך, נכון לבקש מהמשתתפים להגביל את עצמם להצגה עצמית קצרה במהלך הסבב הראשון, כדי לתת לכל אחד הזדמנות להתבטא. כך או כך אין להיכנס לדברי הדובר או להפסיק אותם, אלא אם האריך בדבריו יתר על המידה. כאשר החברים עדיין לא מכירים אלה את אלה, אפשר להדביק על דש בגדם פתקיות עליהן כתוב שמם.

אם הוזמן מרצה אורח או מספר מרצים, יש להציג אותם בתחילת הפגישה בשמם, תוארם והתפקיד שבגינו הוזמנו להרצות. אם המרצים מופיעים בהתנדבות, יש לציין זאת ולהודות להם. בהצגת הקבוצה למרצה עצמו אפשר להסתפק בתיאור כללי של מאפייניה. סבב היכרות אישיות אפשר לעשות רק אם מספר המשתתפים אינו עולה על 20.

להלן מספר דוגמאות לשאלות שיכולות לעורר לדיון ושיחה בין המשתתפים כשלא הוזמן מרצה. רצוי להציג שאלות המאפשרות תשובות מגוונות, לא רק "כן" או "לא": איך את מרגישה? האם עוד מישהו רוצה להתייחס לנושא? האם תוכל להסביר או לנמק? יש לי המון קשיים בטיפול בבני: הכי קשה לי למצוא זמן פנוי לעצמי. איך אתם מסתדרים עם הזמן? רבים זקוקים לעזרה נוספת. מי עוזר לכם? לאיזה עזרה נוספת אתם זקוקים?

רצוי שמשתתף יפנה אל משתתף אחר בשמו ולא ידבר אליו או עליו בגוף שלישי. לדוגמה: "שמואל, בדוגמה שנתת...", ולא "הדובר הקודם אמר בדוגמה שנתן…". או לחילופין "כמוך, מלכה, אני מרגישה כעס רב על בתי שמסרבת לשתף פעולה".

המשפט הנפוץ ביותר בפי מצטרפים חדשים לקבוצות תמיכה הוא "למה זה קרה דווקא לי?". את רחשי הלב הכמוסים הללו הם יכולים לפרוק בין אנשים המכירים היטב את תחושותיהם בלי חשש משיפוט או מהטרדה, באווירה עוטפת של שיתוף, הזדהות והבנה. הקבוצה עוזרת להתגבר על הרגשות המשתקים של אשמה ואין אונים, כעס וחרדה, אשמה והאשמה, דיכאון ואבל, בדידות וניתוק. היא משפרת את התחושה הכללית ומקלה על ההתמודדות מתוך לימוד דרכים חדשות להתייחס לבעיות ולמצוא להן פתרון. האפשרות לדבר על לחצים וקשיים פותחת מרחב לפגישות חברתיות אחרות ולפעילויות פנאי משחררות ומהנות, הנחוצות כל-כך לשם שמירת הכוחות במצבי לחץ מתמשכים.

אחד המאפיינים החשובים של קבוצת התמיכה הוא קבלה הדדית והימנעות משיפוטיות גם כשמדובר ברגשות שליליים וקשים. משתתפת הפורצת בבכי או אדם שאומר בכעס ובייאוש "אני מוצא עצמי אומר בלבי: הלוואי שבני ימות כבר", אינם אירועים יוצאי דופן בפגישות. את הרגשות האלה יש לקבל בהבנה, ואין להטיל בהם ספק, להתנכר או להתכחש אליהם. להפך. מרבית הסיכויים הם שחלק מהמשתתפים יזדהו עם הדברים קשים וימצאו נחמה בכך שלא רק הם מרגישים כך בסתר לבם. הקבלה וההזדהות של הקבוצה מרגיעים את החבר שפתח את סגור לבו, ומונעים את הצורך להסתיר ולהתגונן. פעמים רבות פורקן רגשות שמתקבל בהבנה מקל על התיפקוד בהמשך.

יתרון נוסף של קבוצת התמיכה הוא הידע הרב על טיבם, עלותם ונגישותם של טיפולים, מומחים, זכויות ושירותים שונים, המצטבר בהן. שיחות עם חברים מנוסים נמצאו כדרך יעילה להתעדכן במידע מדוייק. הקבוצות לעזרה עצמית מיטיבות לנצל את הפוטנציאל הזה באמצעות איסוף, גיבוש ועיבוד של מידע ממקורות רבים, והפצתו לחבריהן בשיחות ובפרסומים. המידע הזה מסייע לטיפול בבעיות, בהן בעיות בריאותיות, הכרוך בהוצאות משמעותיות.

בנוסף, קבוצות לעזרה עצמית מקטינות את התלות בשירותים טיפוליים. חבריהן מתחזקים כאשר הם יכולים לעזור זה לזה ולעצמם למרות בעיותיהם. ההתחזקות הזו היא מטרה משותפת לבעלי הבעיה, למטפלים בהם, לשירותים ולאנשי המקצוע גם יחד – שהרי לכולם יש עניין לשפר את איכות החיים.

רצוי לשלוח לכל הפונים הזמנה כתובה הכוללת את פרטי הפגישה, וכן להתקשר אליהם כדי להשיב על שאלות אם תתעוררנה. לאחר הקמת הקבוצה, אפשר לבחור בתורנים מתחלפים שידאגו להזמין את המשתתפים. כדי לעשות זאת יש להכין כבר בזמן איתור המשתתפים רשימה ובה שמותיהם המלאים, כתובתם ומספרי הטלפון שלהם.

סדר יום המוגש מראש ובו מפורטים מטרת הפגישה, דרכי ניהולה, השעות בהן היא תתקיים, אורך המפגש ותוכניות ההמשך, מעורר אמון במארגנים, משרה בקרב המשתתפים תחושה שאלה יודעים מדוע הם טורחים להנהיג את הפגישות, ומגביר את הרצון להמשיך. כדאי לקבוע סדר יום בכתב ולהגיע למפגש עם הצעת תוכנית לפגישות הבאות. רצוי לעודד משתתפים נוספים להעלות רעיונות כיצד לטפל בהמשך בנושאים שהועלו - הם עשויים להציע מומחים שהם מכירים, סרטים שראו ועוד. רישום סיכום קצר של הנושאים המרכזיים שהועלו והחלטות שהתקבלו במהלך הפגישה מקל על ההתייחסות לנושאים בפעמים הבאות.

באופן טבעי, לאנשים עובדים נוח יותר להיפגש בשעות אחר הצהרים או בערב, ולאנשים מבוגרים שעות הבוקר מתאימות יותר. אם לא ניתן לרצות את כל המשתתפים יש לקבוע לפי הרוב.

משך הפגישה הרצוי הוא שעה וחצי עד שעתיים. כדאי לשמור על מסגרת הזמן שהוקצב, שכן טוב לסיים את הפגישות בתחושה שהזמן לא הספיק וכי נותרו נושאים רבים לליבון גם בפגישות הבאות. לאחר קבלת החלטה על תוכן הפגישה הבאה רצוי לקבוע גם את המועדים המדויקים של ההתכנסויות בהמשך, כלומר יום, שעה ומקום.

רצוי להציג, ואם אפשר אף לשכפל ולחלק, דף הסבר על מטרות הקבוצה וכמובן כל מידע שיש בו עניין למשתתפים. באותו האופן כדאי להכין דף נוכחות לרישום הפרטים האישיים של המשתתפים, ובהמשך לשכפל את הרשימה ולהפיצה ביניהם. יש לכבד את רצונו של חבר שאינו מעוניין למסור כתובת ומספר טלפון.

קבוצה לעזרה עצמית יכולה להמשיך ולפעול רק אם חבריה יהיו שותפים בהפעלתה וייקחו על עצמם את ביצוע המטלות ההכרחיות לקיומה. לכן חשוב, כבר בשלב הראשוני, לבחור שניים או שלושה משתתפים המוכנים לקחת על עצמם אחריות לשמש כמעין ועד שיעזור בארגון הפגישות הבאות.

בדרך-כלל ההוצאות של הקבוצות קטנות מאוד - גם בתחילת דרכן וגם בהמשך פעילותן. הן כוללות תקציב לכיבוד, לעתים תשלום עבור שכירת מקום לעריכת המפגשים, ותשלום עבור הרצאות אורח או העסקת מנחה. את הההוצאות הכרוכות בקיום מפגשי קבוצות ובהעסקת מנחה יכולים, במקרה הצורך, לכסות דמי השתתפות של החברים, או תקציב שמקורו במוסד ציבורי הקשור לפעילות הקבוצה.

אחת הסוגיות המרכזיות בעריכת המפגשים היא היכן הם יתנהלו. יש קבוצות הנפגשות במוסדות רשמיים הקשורים בטיפול בבעיה עמה היא מתמודדת, כמו בתי חולים, מרפאות, לשכות רווחה ועוד. במקרים אלה לרוב המשתתפים קשר ישיר עם המוסד וקשה לצרף חברים שלא קשורים אליו. יש קבוצות הנפגשות במוסדות ציבור שממוקמים בדרך-כלל במקום מרכזי שקל להגיע אליו, כמו מתנ"ס שכונתי. לרוב, קבוצות אלה פתוחות ומשתתפים בהן אנשים הקשורים למוסדות שונים בקהילה. יש גם קבוצות הנפגשות בבתים פרטיים. במקרה זה, צריך לברר אם אין הדבר גורם אי נוחות לשאר בני הבית ולמשתתפים עצמם.

ככלל, חשוב לאתר מקום שיתאים למספר המשתתפים ושיהיה נעים לשהות בו. ניתן להעריך את גודל המקום הנחוץ לפי מספר האנשים שפנו והביעו רצון להצטרף. רצוי לסדר את מקומות הישיבה בצורת ח' או במעגל כדי שהמשתתפים יוכלו להיות בקשר עין זה עם זה. בנוסף, רצוי להכין שתייה וכיבוד קל (אפשר להתחלק בהוצאות או לארגן תורנויות הכנת כיבוד).

אם מגיע לפגישה הראשונה מספר רב של משתתפים אפשר להתחלק לקבוצות קטנות יותר, כד

בין אם את פעילות הקבוצה מנחה איש מקצוע ובין אם המנחה הוא אחד המשתתפים - חשוב לתת לחבריה הרגשה שהקבוצה היא של כולם ולא רק "של המנחה". לשם כך יש לעודד את החברים להגיב ולהציע רעיונות מעשיים מתוך ניסיונם האישי, שכן ככל שחבר מרבה להשתתף בשיחה כך הוא חש חלק ממנה ורצונו לקחת חלק בפגישות מתחזק. ככלל, תפקידו של המנחה הוא להוביל ולגבות את הדינמיקה המתהווה במהלך הפגישות, ולאפשר לכל החברים להתבטא, להביע רגשות ולהציע הצעות.

כאמור, המנחה יכול להיות איש מקצוע או חברים בקבוצה, פעיל או מספר פעילים המחוננים ברגישות ובכישורים אישיים מתאימים. ההכרה שפעיל יכול להנחות קבוצת עמיתים מבוססת על ההנחה שאף-על-פי שהמשתתפים מתמודדים לעתים עם בעיות קיומיות קשות, הם יכולים ללמוד מיומנויות הפעלה בסיסיות. אין הם תלויים בהכרח בהנחיה מקצועית, שהיא יקרה ומוגבלת בזמן. קבוצה שנפגשת כדי להחליף ולקבל מידע יכולה להשתמש במארגן הפגישה כמנחה, גם אם נוכח בה מרצה אורח. קרוב לוודאי שהמארגן מכיר את הנושא ואת מרבית המוזמנים, ויוכל לדאוג לכך שהדיון יאפשר לחברים לשאול שאלות מבלי שאחד מהם ישתלט על השיחה.

אפשר לבחור באיש מקצוע שיוביל את פעילות הקבוצה, לעתים במשך תקופה מוגדרת מראש, אך לרוב הדבר כרוך בתשלום. במקרים כאלה כדאי לבדוק אם ניתן להזמין לפגישות מנחה מתנדב. סטודנטים הלומדים בבתי ספר להנחיית קבוצות שמפעילות האוניברסיטאות מעונינים להנחות קבוצות בהתנדבות כחלק מתהליך ההכשרה שלהם, ותוכלו לאתר אותם באמצעות פנייה לבתי הספר. אם מדובר בהנחייה בתשלום, יש לסכם מראש את גובה שכרו של המנחה כדי לבדוק מהם המקורות הכספיים שעומדים לרשותכם לכיסוי ההוצאות.