נגישות
גודל פונט
ניגודיות
בהירה כהה
הצהרת נגישות
איפוס

ארגוני עזרה עצמית בחברה הישראלית

מאת: פרופ' יוסף קטן. אוניברסיטת תל-אביב

בעשורים האחרונים שתי תפיסות מרכזיות ניסו להטביע את חותמם על המדיניות ודפוס הפעילות של השירותים החברתיים במדינות שונות בעולם, בכללן ישראל.

תפיסה אחת  גרסה כי המדינה, באמצעים וכלים  שונים, צריכה למלא תפקיד מרכזי בהבטחת שלומה ורווחתה של האוכלוסייה ולתת מענה למגוון של צרכים ומצוקות.
תפיסה זו באה לידי ביטוי מעשי במספר אפיקי פעולה עיקריים:

  1. הוצאה כספית גדולה של הממשלה וגורמים ציבוריים אחרים, המיועדת לממן מגוון רחב של שירותים חברתיים: בטחון סוציאלי, בריאות, חינוך,  דיור, שירותים אישיים, תעסוקה,  הכשרה מקצועית, קליטת עליה וכו'.
     
  2. חקיקה חברתית מסועפת המספקת תשתית נורמטיבית להקצאת שירותים חברתיים שונים.
     
  3. פעילות ענפה של מוסדות רווחה שונים השייכים למדינה או לרשויות המקומיות כמו: מחלקות רווחה מקומיות, מרכזי בריאות, בתי חולים ומוסדות.

תפיסה זו מזינה את פעולות "מדינת הרווחה".  מתום מלחמת העולם השניה  תפיסה זו נהנית מתמיכה ציבורית רחבה וקנתה לעצמה מעמד של בכורה במרבית הארצות המערביות.

מראשית שנות השבעים החלה להתבלט תפיסה אחרת, ביקורתית לגבי מעורבות המדינה הדוגלת בשינוי משמעותי בעקרונות המדיניות החברתית וציביון פעילות השירותים החברתיים.  תפיסה זו חותרת להפרטת השירותים החברתיים ולהפיכת "השוק" לזירה מרכזית להקצאת מענים לצרכים אנושיים שונים.

הגישה הביקורתית נובעת בחלקה גם מחוסר יכולת גוברת של מדינת הרווחה לספק את הצרכים להם התחייבה.  הדוגלים בתפיסת ההפרטה מצביעים על ליקויים ופגמים שונים המאפיינים את מעורבות המדינה : ביורוקרטיזציה מוגזמת, חוסר יעילות, הוצאה כספית גבוהה המטילה עול כבד על המדינה ובולמת  את התפתחותה הכלכלית, יצירת חברה  בה אזרחים אדישים תולים את יהבם בסיוע ממשלתי ונמנעים מיוזמה ומאמץ אישי, אחידות רבה בהקצאות השירותים תוך התעלמות מקיומם של צרכים דיפרנציאלים, וחוסר רגישות לגיוון הרב המאפיין את החברה.

נסיבות אלה היוו רקע להתפתחות המואצת של החברה האזרחית- דהיינו לצד השוק הפרטי, התפתחו ארגוני אזרחים רבים ללא כוונת רווח - אירגונים וולונטרים וארגוני עזרה עצמית.

התומכים בהפרטה ו"כלכלת השוק" מבקשים לתקן ליקויים שונים אלו על ידי  צמצום דרסטי בפעילות הממשלה ובמתן דרור ליוזמות אישיות, ולפעילות אירגונים פרטיים - עסקיים הפועלים למטרות רווח.  במתכונתה האופטימלית חותרת תפיסה זו להגיע למצב בו האזרחים, מספקים את צורכיהם בתחומי הבריאות, הרווחה והחינוך כפי שהם מספקים צרכים אחרים - באמצעות קנייתם "בשוק".  תפקידה של המדינה אמור להצטמצם לכל היותר להקצאת סיוע סלקטיבי לקבוצות האוכלוסייה החלשות ביותר, שאינן יכולות לתפקד כהלכה בזירת "השוק".

תפיסה זו לא הביאה אמנם לקריסתה של "מדינת הרווחה" אך היא חוללה בה מספר שינויים ( במדינות אחדות הם ניכרים למדי ) המתבטאים בעיקר בהתהוותה של זירה מגוונת ומעורבת של שירותי הרווחה בה נוטלים חלק במינונים ותמהילים שונים, מגוון של אירגונים וקבוצות: משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, עמותות מקומיות וארציות, אירגונים פרטיים - עסקיים, ומערכות תמיכה לא פורמליות ובכללן קבוצות לעזרה עצמית.

ארגונים לא ממשלתיים לא כבשו אמנם את הבמה, אך הם הפכו לשותפים מרכזיים המספקים שירותי רווחה רבים.  הארגונים העסקיים המייצגים במידה החזקה ביותר את תפיסת ההפרטה "וכלכלת השוק" ממלאים בשלב זה תפקיד חלקי בלבד, אם כי הם צוברים בהדרגה עוצמה לא מעטה.

להצלחתה החלקית בלבד של תפיסת ההפרטה שדגלה בדחיקת המדינה לשולי זירת השירותים החברתיים  מס' סיבות: 
הקושי לקעקע  כמה מיסודותיה המרכזיים של "מדינת הרווחה", והכרה הרווחת בחוגים שונים, שיישום עקרונותיה של "כלכלת השוק" בשירותים החברתיים כרוכים בסיכונים רבים.  אחת הטענות המרכזיות המועלות כנגד תפיסת ההפרטה גורסת כי היא מביאה להיווצרותה של חברה בעלת אוריינטציה אינדיבדואליסטית, המורכבת מפרטים המונעים בעיקר ע"י שאיפה  לרווחים אישיים מקסימליים, תוך התעלמות מצרכיהם ומצוקותיהם של  בני אדם נזקקים.   עקרונותיה של "כלכלת השוק" אינם עולים איפוא בקנה אחד עם מספר ערכים חברתיים מרכזיים שעדיין לא נס ליחם כמו: תחושת ערבות הדדית, אחריות לשלומו ורווחתו של הזולת.
המתנגדים לגישה של " כלכלת השוק"  טוענים שהיא עלולה לפגוע במרקם החברתי ובאינטגרציה בין פרטים וקבוצות שונות.  את מקום הקולקטיביזם, הריכוזיות והאחידות המאפיינים את " מדינת הרווחה" תופס איפוא בכלכלת השוק אינדיבידואליזם חסר מעצורים ונטול מחויבות חברתית.

חוסר הנחת משתי תפיסות אלו - הממלכתית (שליטת המדינה),  וההפרטה ("כלכלת השוק"), והשלכותיהן השליליות - הביא בשנים האחרונות התעוררות מחודשת של תפיסה שנחבאה אל הכלים , תפיסה זו מדגישה מספר עקרונות מרכזיים:

  1. חיוניות המערכות החברתיות הלא - פורמליות.
     
  2. חשיבות ההתארגנות הוולונטרית של פרטים במסגרות חברתיות עצמאיות המבקשות להתמודד עם צרכים משותפים.
     
  3. הדגשת הסולידריות החברתית, והעזרה ההדדית המתפתחות בעיקר ברמה הקהילתית.
     
  4. חשיבות השותפות בין ארגונים המשתייכים למגזרים שונים במתן מענה לצרכים חברתיים
     
  5. הכרה בייחודיותו ובחשיבותו של הידע החוויתי המעוגן בניסיונם  האישי של אנשים  שעברו או עוברים חוויות מצוקה, ויכולתם לפתח פרקטיקה המעוגנת בידע זה שיכול  לסייע בהתמודדות עם מצוקות שונות.

עקרונות אלו מדגישים את ההכרה ביכולתם של פרטים לשפר את איכות חייהם בכוחות עצמם - משתקפים היטב בתפיסה הקהילתית  שאחד מביטוייה  הן הקבוצות לעזרה עצמית. קבוצות אלו,  שרובן הוקמו על- ידי בעלי מצוקות וצרכים זהים, נותנות אכן ביטוי לעוצמה הגלומה באזרחים מן השורה, ולחשיבות ההתארגנות במסגרות חברתיות קטנות ואינטימיות, המאפשרות לחבריהן השתתפות מירבית.  מחקרים שבחנו את פעילותן והשפעתן של קבוצות אלו מראות שהן סיפור הצלחה.
מאות קבוצות לעזרה עצמית הפועלות בישראל מגישות סיוע חיוני ביותר לחבריהן.

קבוצות לעזרה עצמית  מצביעות על כך שבמערכת השירותים הקיימת , יש מקום לזן מיוחד של התארגנות,  ממספר סיבות: ניצול משאבי ידע חשובים המבוססים על הניסיון האישי:
אמצעי לגיוס בני אדם השרויים במצוקה ולקיחת אחריות לגורלם: הגברת המעורבות החברתית והפחתת תחושות הניכור והתלות במימסד: קבוצות קטנות לעיתים מתפתחות לאירגונים גדולים המספקים מענים לחסרונות השירותים הממלכתיים, והסיכונים הרובצים לאור מגמות ההפרטה "וכלכלת השוק" .

 לסיכום, חסידי "מדינת הרווחה" מאמינים כי רק הכוונה ממשלתית - ריכוזית עשויה לאפשר השגת יעדים חברתיים והגברת שיוויון, בין קבוצות שונות. תומכי מדיניות  ההפרטה מעלים על נס את זכותם של פרטים לפעול בחופשיות,  ללא כבלים.
קבוצות לעזרה עצמית  מבטאות  את ערך האחווה הבין אישית והבין קבוצתית ואת המחויבות ההדדית בין אדם לזולתו- ועשויות להיות גשר אנושי חשוב בין שתי הגישות.

התמונה המצטיירת היא שבעתיד, אירגונים מסוגים שונים- ממשלתיים ולא ממשלתיים , שירותים פרטיים ושירותים ללא כוונת רווח- ימשיכו לספק סיוע לפרטים, משפחות, קבוצות וקהילות ולמלא תפקידים זה בצד זה.  קיומה של מערכת מגוונת מעין זו של שירותים מחייבת נוכחות מוגברת ומשמעותית של קבוצות לעזרה עצמית, כי בנוסף להיותם מייצגים אינטרסים של לקוחות השירותים הם מבטאים ערכים בסיסיים של עזרה הדדית , אחריות חברתית ודמוקרטיה .  הצלחתם של  אירגונים וקבוצות לעזרה עצמית- כפי שניתן לראות ממספרם וגוונם הרב במדריך, הן העדות הטובה ביותר לחיוניותן ותרומתן המיוחדת.

עצה - המרכז הישראלי לעזרה עצמית והדדית, אשר מפעיל שירותים שונים לעידוד יוזמות של אזרחים המעונינים להתארגן בקבוצות לעזרה עצמית, ובמסגרת מאמציו אלה הפיק את המדריך המקיף שלפנינו, ממלא על-כן תפקיד חשוב ביותר בטיפוח מגמה חיונית בחברת הרווחה המודרנית.

למעלה