סקירת מרכזים לעזרה עצמית בעולם

הרצאות שהוצגו בכנס מרכזי עזרה עצמית בכרתים, 2015
תרגום ועיבוד: רותי בלקין
עריכה: מרתה רמון

מרכזי עזרה עצמית פועלים בארה"ב, קנדה, אוסטרליה, ניו-זילנד, אירופה, יפן, הודו, יוון, ועוד. מרכזים אלו מעמידים לרשות יזמים וקבוצות, משאבים חיוניים בסיסיים (מקום לפעילות, שירותי משרד, מענה טלפוני, ייעוץ ארגוני ועוד). יצירת הלגיטימציה לקיומם של מרכזים לעזרה עצמית, התפתחותם והבטחת המשאבים להמשך פעילותם הם תהליכים שמרכזי עזרה עצמית במדינות השונות עברו ועוברים במשך קיומם. התיאורים על מרכזים בארצות השונות נועדו להרחבת המבט על שלבי ההתפתחות והתהליכים שמתרחשים בתחום העזרה העצמית. המרכזים שנסקרים משקפים מגוון רחב של הסדרים חברתיים אשר מאפשרים מתן שירות ליזמים ולקבוצות. במדינות בהן קיימת מערכת רווחה מפותחת כגון נורבגיה, דנמרק וגרמניה קיימת הכרה בחשיבות גישת העזרה העצמית ויש תמיכה ביישומה. בארצות הברית בה הפכה עזרה עצמית לחלק מהתרבות, חלה נסיגה בתמיכת הממסד כמו גם באנגליה, המתמודדת עם משבר כלכלי במערכת הבריאות. בשנים האחרונות נדרשת יצירתיות להבטחת קיום פעילות מרכזי עזרה עצמית במדינות רבות.

יוון מרשימה ביותר מבחינת התהליכים החברתיים שהובילו להתפתחות עזרה עצמית. המשבר החברתי והכלכלי העובר על המדינה והעדר מנגנוני מדינה מספקים, הובילו להתפתחות הולכת ומתרחבת של יוזמות אזרחיות.

מרכזים מקומיים ומרכזים ארציים (או לאומיים):

בדרך כלל מרכזים מקומיים לעזרה עצמית מספקים מענים כמו: שירותי "חממה", דהיינו חדרים למפגשי קבוצות, שירותי משרד, וכן יעוץ לארגונים, לקבוצות ולשירותים מקצועיים שונים המעוניינים לקדם יוזמות של עזרה עצמית. במרכזים אלה אנשי מקצוע שכירים ולצדם גם מתנדבים מספקים מידע, ייעוץ ותמיכה לאנשים המתמודדים עם בעיה ספציפית ומחפשים אחים לצרה. הפונים מופנים לקבוצות קיימות, מקבלים ייעוץ כיצד להרחיב פעילות קיימת וכן ליווי בהקמת קבוצות חדשות. מרכזים ארציים/לאומיים עוסקים בעיקר ביצירה, איסוף והפצת מידע (כגון הפקה והפצה של מדריך ארצי של קבוצות וארגוני עזרה עצמית), במחקר, בהפקת פרסומים שונים ובייצוג האינטרסים של התארגנויות לעזרה עצמית והמרכזים התומכים בהם בפני הרשויות. במדינות רבות קיים מרכז לאומי אחד ומרכזים מקומיים נוספים.

מקורות התמיכה של מרכזים לעזרה עצמית:

בנורבגיה ובדנמרק המרכז לעזרה עצמית הוא שירות ממשלתי. במדינות אחרות יש מרכזים הפועלים מתוך מחלקות באוניברסיטאות ונתמכים על-ידן. מרכזים אלה מתמקדים בדרך כלל במחקר ובקבוצות בתחום בו עוסקת המחלקה (לדוגמא: מרכז הנתמך על-ידי בית ספר לסיעוד מקדם בעיקר קבוצות בתחום הבריאות). מודל כזה ניתן למצוא בבלגיה, אנגליה ויוון.

חלק מהמרכזים הם מלכ"רים שמקבלים תמיכה ממשלתית ובנוסף לכך מגייסים משאבים ממקורות שונים: חברות ביטוח, מפעלי הגרלות (Lottery), קרנות , חברות עסקיות.

תמיכה ממשלתית בעזרה עצמית:

עם התפתחותן של התארגנויות לעזרה עצמית התפתחה גם ההכרה המקצועית והציבורית בחשיבותן [1]). תהליכי הפרטה בשירותי הרווחה והבריאות, בד בבד עם התרבותם של מחקרים על התועלות של העזרה העצמית, תורמים להכרה של אנשי המקצוע וקובעי מדיניות כי כדאי לעודד ולתמוך בקבוצות, במיוחד לאור העובדה שבמשאבים מועטים יחסית, הן מספקות מענה ייחודי, מתמשך ועקבי לאוכלוסיות יעד ייחודיות מגוונות. אלא שההכרה המקצועית לא מבטיחה את יציבות התמיכה בעזרה עצמית. תיאור הנעשה בדנמרק מראה ששינויים במדינת הרווחה ושינויים כלכליים דורשים חשיבה מחודשת ואסטרטגיות חדשות לשילוב עזרה עצמית בעשייה החברתית.

המודל הנורווגי

באוסלו שבנורבגיה פעל במשך 15 שנה מרכז לאומי לעזרה עצמית שאחת ממטרותיו הייתה לשכנע את הממשלה לאמץ את גישת העזרה העצמית בתחום הבריאות והרווחה. בשנת 2004 הוצגה תכנית לאומית שפרטה מטרה זו. התוכנית אושרה על ידי הממשלה כחלק אינטגרלי מתוכניות בריאות הנפש ושמה דגש על עזרה עצמית כשיטה לשינוי עמדות ולהגברת פעילות ומעורבות האוכלוסייה עצמה במאמצים לשיפור מצבה. בתוכנית הלאומית לבריאות הציבור, עזרה עצמית נתפסת כאחת הדרכים לשיפור איכות החיים של תושבי נורבגיה. משנת 2005 המרכז הלאומי לעזרה עצמית ממומן במלואו על ידי משרד הבריאות והשירותים החברתיים. ב –Self Help Norway מועסקים 13 עובדים וברחבי המדינה יש 4 מרכזים לעזרה עצמית - Clearing Houses - ועוד כ-100 מקומות מפגש עצמאיים בקהילה (Contact Points) בהם מתאפשרת פעילות של עזרה עצמית. קיים שיתוף פעולה הדוק בין הצוותים במרכזי העזרה העצמית לבין קהילות מקצועיות ואוניברסיטאות בהם מקיימים פעולות הסברה ועובדים עם סטודנטים בתחומי רווחה כדי להחדיר את גישת העזרה העצמית.

המודל הדני

בדנמרק ההתנדבות ועזרה עצמית משולבים. המרכז הלאומי בדנמרק Frivilligcentre & Selvhjælp (FriSe) נוסד בשנת 2004 כעמותה עצמאית ופועל כדי לגשר בין עולם ההתנדבות, תחום העזרה העצמית לבין העולם המקצועי-טיפולי והמוסדות הממלכתיים במישור הלאומי והמקומי.

• הוא ארגון גג עצמאי בו חברים יותר מ – 80 מרכזי התנדבות ועזרה עצמית מקומיים. מחוץ למסגרת ארגון הגג יש ארגוני עזרה עצמית שפועלים באורח עצמאי, למשל ארגוני חולים וארגוני נכים. התנדבות מוגדרת כפעולה למען אנשים הזקוקים לסיוע ואילו עזרה עצמית היא פעולה של בעלי הבעיה למען עצמם ולמען אחרים במצבם.

מטרת FriSe היא לקדם התנדבות ברמה המקומית, לעודד עזרה עצמית ולתרום לשינוי חברתי על ידי יצירת קשר בין אזרחים, רשויות מקומיות וחברות מסחריות סביב אתגרים חברתיים.

המימון מגיע מהמדינה אך 90 אחוז ממנו ניתן במישור המקומי, למרכזי ההתנדבות המקומיים. עזרה עצמית נתפסת כמשנית להתנדבות.

ארגוני עזרה עצמית אשר נוסדו בשנות השמונים – המהווים 32 אחוז מכלל הארגונים לעזרה עצמית - הם הארגונים המבוססים ביותר גם מבחינה תקציבית. לארגונים שנוסדו יותר מאוחר ואלה שנוסדו אחרי 2010 יש תקציב מצומצם יותר: מצב הוותיקים טוב – החדשים נאבקים.

מדינת הרווחה בדנמרק נמצאת כיום (2015) בתקופת מעבר. המרכזים הולכים ונעשים מקצועיים יותר. אלא שעקב חוסר תקציב הם מתקשים לשכור כוח אדם מקצועי ויכולותיהם הולכות ופוחתות ולכן הם שואפים לשלב עזרה עצמית קלאסית עם גישות מקצועיות ובכך להגביר את סיכוייהם לזכות במימון.

לאור המצב המתדרדר בשירותי הרווחה עזרה עצמית נתפסת כחלק מהפתרון. המרכז הלאומי לעזרה עצמית בדנמרק מנהל שיחות עם פוליטיקאים כדי לבנות תכנית אסטרטגית בנושא.

המודל הגרמני:

בגרמניה נערך מחקר בנושא עזרה עצמית על ידי שלוש קבוצות מחקר מאוניברסיטאות מובילות. ברחבי המדינה קיימים כ-300 מרכזי עזרה עצמית שמהווים חלק ממערכת הרווחה. במרכזים הללו יש בדרך כלל עובד אחד או שניים. הוותק הממוצע של המרכזים הוא 17 שנים. מצב המרכזים יציב ונראה שפעילות עזרה עצמית הגיעה לשיאה. בשנים האחרונות נוצרו מעט מרכזים חדשים.

לאחרונה אותרו כיווני פעולה חדשים:

• נוצרו רשתות ( (networking בין קבוצות.
• יש יותר ויותר שיתופי פעולה עם אנשי מקצוע. למשל, יצירת אוירה חיובית כלפי עזרה עצמית בבתי חוליםSelf Help friendly climate in hospitals .

עזרה עצמית בגרמניה מוכוונת מאד לבריאות ולבריאות הנפש – Health minded.

בנוסף למרכזים המקומיים הללו פועל מרכז לאומי לעזרה עצמית, NAKOS, הממוקם בברלין. נאקוס נוסד ב - 1984 במטרה להוות גוף מקצועי לתמיכה בעזרה עצמית, לקדם עזרה עצמית ולדאוג לייצוג המרכזים המקומיים בפני הרשויות ומוסדות המדינה.

החל מ – 2004 נציגי ארגונים לעזרה עצמית מוזמנים לשבת בוועדת הבריאות הפדראלית המקבלת החלטות לגבי התרופות והשירותים שיכוסו על ידי ביטוחי הבריאות. נציגי הארגונים לעזרה עצמית חייבים להיבחר בהצבעה ולקבל את תמיכת הארגונים הספציפיים וכן את תמיכת ארגוני הגג שלהם.

אמנם אין לנציגים זכות הצבעה בוועדה אבל הם יכולים להציע נושאים לסדר היום והוועדה מחויבת לדון בהם; כמו כן הם יכולים להביע את עמדתם בכל שלב ושלב.

זו צומת פעילות בה עזרה עצמית הופכת לפוליטית, מסלול/כלי לשינוי חברתי.

מימון עזרה עצמית בגרמניה

בשנת 2000, ביוזמת שרת הבריאות, נחקק בגרמניה חוק המחייב חברות ביטוח בריאות לתמוך בקבוצות לעזרה עצמית בסך של מארק אחד לשנה עבור כל מבוטח רשום.

כ- 45,000,000 יורו ניתנים על-ידי חברות הביטוח לטובת פעילות עזרה עצמית. החוק לא מגדיר את אופן חלוקת המשאבים. קבוצות ומרכזים לעזרה עצמית פונים לחברות ביטוח בבקשות תמיכה. התמיכה מיועדת לנושאים מוגדרים: למשל שכירת חדר לפעילות, ימי עיון, הפקת פרסומים, פיתוח שירותים ועוד ולא מכסה את כלל ההוצאות. מרכזים לעזרה עצמית מתקשים לקבל תמיכה לתשלום שכר אנשי המקצוע שהם מעסיקים.[2]

מודל זה מאפשר תמיכה רחבה ומתמשכת להתארגנויות מכספי ציבור ולא מתקציב ממשלתי. הממשלה הפדרלית מממנת רק פרויקטים ייחודיים וכן מספר מצומצם של מרכזים לאומיים. זאת משום שהכספים הפדרליים מועברים למדינות אשר מעבירות אותם לרשויות המקומיות וכך הן יכולות לממן פרויקטים מקומיים.

יוון

ביוון לא היו תשתיות לשירות ציבורי מאורגן ומבוסס והמשבר הכלכלי החליש עוד יותר את ההסדרים הרופפים ואת התכניות הממשלתיות הספורות שכוונו לשרת חלקים נרחבים באוכלוסייה. היחס כלפי נכים כאל שונים (state of exception ) יצר קרקע פורייה לפעילות פילנטרופית ומוסדית שפועלת כחלופה לקיום חובת המדינה להגן ולתמוך באזרחיה החלשים. עקב התערערות מערך השירותים החברתיים התחזקה הנטייה לאמץ את גישת העזרה העצמית.

בשנת 2001 החל לפעול פרויקט for the Promotion of Self-Help Program במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת Aristotleבסלוניקי. הפרויקט התמקד בקבוצות 12 צעדים להתמודדות עם התמכרויות ופועל בשיתוף פעולה עם Okana, Organization Against Drugs שבהמשך זכה לתמיכת משרד הבריאות. זו דוגמא לאחת הדרכים בהם מתחיל להתבסס נושא העזרה העצמית דרך מחלקות אוניברסיטאיות. כיום זהו הגוף היחידי שתומך ומקדם עזרה עצמית והדדית בתחום של התמכרויות, בריאות הנפש ונושאי בריאות. הפעילות התרחבה מסלוניקי לסיטיה (מאז 2008); חניה (2012) ולריסה (2015). המשבר הכלכלי שעבר על יוון גרם לטלטלה והניע אזרחים לנקוט ביוזמות אזרחיות כדי לשפר את מצבם.

מאז, גישת העזרה העצמית מיושמת בתחומים נוספים ואומצה גם על ידי אנשי מקצוע.

פעילות עזרה עצמית ביוון קיבלה עידוד ותמיכה מרשת המרכזים לעזרה עצמית ובמיוחד מהמרכז בגרמניה (יורגן מצט) ובארה"ב (אד מאדארה, מייסד המרכז לעזרה עצמית בניו ג'רזי, ארה"ב).

למרות התקופה הקצרה מאז החלו לפעול בצורה מסודרת ומקצועית אירחו היוונים את המפגש הדו-שנתי של רשת מרכזי העזרה העצמית בשנת 2015 בכרתים.

אנגליה

המרכז בנוטינגהם הוא הוותיק באנגליה ומעניק את שירותיו לאוכלוסייה המקומית, למחוז ומסייע גם לאזורים ברחבי אנגליה להקים ולפתח מרכזים. במשך שנים המימון למרכזים המקומיים לא היה מובטח ורבים מהם נסגרו.

כיום המימון לעזרה עצמית מגיע ממערכת הבריאות בלבד- NHS. מימון נוסף מגיע מקרנות מקומיות של שירותי הבריאות הלאומי, קרנות ותרומות מעסקים. אין מימון מרשויות הרווחה.

למרות זאת, גישת הממשלה היא לגרום להגברת מעורבות וייצוג אזרחים ומפנה תשומת לב לעזרה עצמית. יש פעילות מאורגנת שמטרתה להרחיב את התמיכה בעזרה עצמית.

מקור מימון משמעותי הוא הלוטו (National Lottery Charities Board) אשר הכיר בצורך במרכזים מפותחים ומקצועיים שיתמכו ביוזמות מקומיות. מימון זה מאפשר לשכור אנשי מקצוע בנושא עזרה עצמית. מימון הלוטו איפשר פיתוח פרויקטים חדשניים לשנתיים-שלוש. על בסיס הצלחת הפרויקטים יכולים מרכזים לקבל מימון לפרויקטים אחרים. אחד הפרויקטים הופעל במרכז ייעוץ לזכויות רווחה בארגון התנדבותי. מטרת הפרויקט הייתה ליצור רשת של קבוצות לעזרה עצמית אשר חבריהן לא הצליחו לממש את זכויותיהם בביטוח לאומי. ניתנו הרצאות, מידע והכשרה והוקמו קבוצות עזרה עצמית חדשות. הערכת הפרויקט הצביעה על הצלחתו. הארגונים יכולים להמשיך ולפנות ללוטו לקבלת מימון עבור פרויקטים חדשים למעט הוצאות תשתית. פרויקט מיוחד בתמיכת מערכת הבריאות מופעל בקרב קהילות מיעוטים אשר היגרו לאנגליה מהודו, אפריקה, האיים הקריביים, בנגלדש, פקיסטן. הצורך בפרויקט הממוקד עלה כאשר נוכחו שבקרב אוכלוסיות אלה יש עליה ניכרת במחלת הסוכרת, השמנת יתר והימנעות מפעילות גופנית. גויסו מנהיגי קהילה, פעילים במרכזים אתניים, שולבו אנשי מקצוע ממערכת הבריאות ובעיקר אפשרו לחברי הקהילה לספר את סיפורם וכך לאתר את צורכיהם ולהניעם להיות מעורבים בקבוצות.

יש קבוצות שאין להן כל קשר למרכז בנוטינגהם ויש פעילות רבה באינטרנט, קבוצות ש"נפגשות" באינטרנט. המרכז מסייע לקבוצות המעוניינות לעבור לפעילות באינטרנט. יש קבוצות שמשלבות פעילות באינטרנט עם מפגשים קבוצתיים. אחת הבעיות עם קבוצות באינטרנט בתחום הבריאות היא שחברות תרופות חודרות לפעילות הקבוצות.

במערכת הבריאות יש פרויקטים רבים סביב נושאי בריאות, טיפול בקשישים ובמתמודדים עם מחלות שונות. ההתערבות של המרכז בנוטינגהם היא בשלב בו מסתיימת קבוצה טיפולית ויש צורך להדריך את פעיליה להמשיך לפעול באופן עצמאי.

המרכז מקיים שיתוף פעולה נרחב במחקר עם האוניברסיטה.

עקב מרכזיותו והצלחותיו של המרכז בנוטינגהם, הוא מקבל מימון מיוחד לעובד קבוע לעריכה ולהפקה של המדריך ארצי לקבוצות עזרה עצמית. למדריך המודפס יש ביקוש רב במערכת הבריאות.

ארצות הברית

פעילות מאורגנת של עזרה עצמית בארה"ב החלה בשנת 1976 בניו יורק על ידי שני אקדמאים – ריסמן וגרטנר – אשר הקימו את המרכז הלאומי לעזרה עצמית. הספרים שהם כתבו בנושא עזרה עצמית הם ספרי בסיס עד עצם היום הזה. הם ייסדו גם ירחון ופעלו לקידום הנושא. ריסמן טבע את המושג Helper Therapy Principle דהיינו "העוזר - הנעזר".

ב – 1978 קראה וועדה נשיאותית לבריאות הנפש ללמידה הדדית בין שירותי בריאות הנפש לבין ארגוני תמיכה מקומיים, בעיקר קבוצות לעזרה עצמית.

הדחיפה העיקרית לקידום העזרה העצמית הגיעה ממי שכיהן אז כראש שירותי הבריאות בארה"ב, אוורט קופ. ביוזמתו כונסה פגישה בה השתתפו גם נציגי מערכת הבריאות (רופאים, אחיות ועוד) ונקבעו העקרונות לשיפור בריאות התושבים באמצעות קבוצות לעזרה עצמית, והוצעו דרכים לשלב לקוחות/קבוצות לעזרה עצמית בעבודת אנשי המקצוע. לאנשי המקצוע לא היה מידע על עזרה עצמית. באותו מעמד הוחלט לפתח מרכזי עזרה עצמית פרואקטיביים. ניסיונו של קופ להבטיח את מימון המדינה למרכזי עזרה עצמית נכשל.

קופ עודד את ייסודם של ה – National Council of Self Help וה – Mental Health Consumer Movement שהורכבו מנציגי קבוצות לעזרה עצמית. פעילות דומה התרחשה בתחום ההתמכרות לאלכוהוליזם והתמכרויות נוספות. כיום יש פעילות ענפה של קבוצת סינגור בתחום ההתמכרויות.

ב – 1987 הוקם מרכז עזרה עצמית ייחודית לבריאות הנפש. זהו מרכז העצמה לאומי במימון הממשלה שמעניק עזרה טכנית ותכניות הדרכה לצרכני בריאות הנפש כיצד לפתח תכניות למען עצמם. עד 1990 הממשל מימן מרכזי עזרה עצמית מקומיים וארגוני עזרה עצמית מדינתיים בבריאות הנפש. אלו הפכו לארגונים עצמאיים חזקים מאד.

במקביל נעשתה פעילות מחקרית רבה והוקם - The Society for Community Research in Action אשר התמקדה גם בעזרה עצמית והציגה באמצעות מחקרים את התועלות של פעילות עזרה עצמית/הדדית. שינוי משמעותי התרחש כאשר נקבע בחוק שאנשי מקצוע אשר לא יפנו מטופלים לקבוצה לעזרה עצמית עלולים להיתבע על ידי רשויות החוק, הימנעות מהפניה לקבוצה לעזרה עצמית נתפסה כמניעת תרופה מחולה. שינוי זה התאפשר בעקבות ממצאי המחקרים שהוכיחו את תועלות העזרה העצמית/הדדית.

ב – 1981 אד מאדארה הקים את המרכז הראשון לעזרה עצמית במדינת ניו-ג'רזי. המרכז פועל מתוךSt. Clare's Hospital ומשרת 8.9 מיליון אנשים ב- 21 מחוזות. חלק מהמידע ניתן באינטרנט. בעבר היו למרכז זה 6 משרות בשכר אך הן קוצצו וכיום יש שתיים וחצי משרות ושמונה מתנדבים. יש קושי הולך וגובר למצוא מקומות מפגש ללא תשלום לקבוצות חדשות היות וחברות הביטוח גובות תשלום גבוה.

בעזרת התארגנות של קבוצות לעזרה עצמית נעשה ניסיון להבטיח בחקיקה את מימון המרכז אך המימון ניתן לשנה אחת בלבד. המרכז מנסה לגייס תקציבים מהמדינה על ידי הפעלת פרויקטים ייעודיים שעבורם ניתן לקבל מימון – למשל, פיתוח קבוצות עזרה עצמית בקרב עיוורים וכבדי ראיה. דרך נוספת לנסות לגייס כספים היא על ידי הצטרפות למצעדי בריאות. ההכנסה ממצעד כזה היא כ – 6000 $.

תקציב המרכז לעצרה עצמית בניו ג'רזי הולך ומצטמצם בעוד ארגוני עזרה עצמית גדולים משיגים תקציבים גדולים. בתחום בריאות הנפש הוקם ב – 1984 ה – Statewide Consumer-run Agency שתקציבו כיום 20 מיליון דולר. לארגון זה 30 מרכזים שמנוהלים על ידי צרכני בריאות הנפש ברחבי ארה"ב, המהווים את רוב הצוות והועד המנהל. הצוות נגיש ליחידים, לארגונים, לשירותים מקצועיים ולבני משפחה אשר מחפשים ליווי טכני, הדרכה וייעוץ.

לצוות ניסיון ייחודי בארגון ובפיתוח ארגוני צרכנים. הוא מסייע ליחידים ולקבוצות בפיתוח ידע ומיומנות בשינוי האוריינטציה של שירותי בריאות הנפש לכיוון של התמקדות בהחלמה ובמשפחה.

המצב ב - 2015

הסביבה והאווירה מאתגרים יותר ותומכים פחות. חלה ירידה במספר מרכזי עזרה עצמית בארה"ב. ב – 1990 היו 53 מרכזי עזרה עצמית בארה"ב, ב – 2015 פועלים 10 מרכזים.

מדינת ניו-ג'רזי, בה הוקם המרכז הראשון, נמצאת במשבר כספי שכתוצאה ממנו חלה ירידה במימון המרכז וצומצמה יכולתו להגיע לציבור (outreach ).

אד מאדארה, מ.א., מהאנשים המרכזיים בתחום העזרה העצמית בארה"ב מסיק מכל הנ"ל:

• הצלחתם של מרכזי העזרה העצמית החלה לייתר אותם עצמם: יוזמות ראשוניות הפכו לארגונים גדולים שלא זקוקים עוד לעזרה ולליווי.
• קבוצות תמיכה הפכו לחלק אינטגרלי של התרבות האמריקאית ואינן מהוות כוח משיכה לעיתונות.
• העיתונות התעייפה: קבוצות לעזרה עצמית לא מהוות חידוש, ומכאן קשה להן להכניס מידע לעיתונות.
• קשה לפרסם קבוצות חדשות בעיתונות וקבוצות קטנות לא מצליחות להיחשף ולהופיע באינטרנט.

קשרים בינלאומיים בין מרכזי עזרה עצמית

מאז שנות השמונים של המאה העשרים מומחים לעזרה עצמית באירופה מקיימים כנס, סמינרים וסדנאות במסגרת המכונהEuropean Self Help Experts Alliance. ההתכנסות מתקיימת מדי שנתיים במדינה אחרת. כינוסים אלה החלו ביוזמה ובתמיכה של ארגון הבריאות העולמי, WHO, כדי לקדם מעורבות אזרחית במדינות השונות על ידי אימוץ וקידום גישת העזרה העצמית ברמה הלאומית, המחוזית והמקומית[3]

המרכז לעזרה עצמית "עצה" חבר בפורום הזה מאז ראשיתו. בשנת 1999 המרכז אירח, בשיתוף עיריית ירושלים, את מפגש המומחים הבינלאומי בחסות האוניברסיטה העברית בירושלים. בכנס השתתפו 23 מומחים מ-16 ארצות, ביניהן אוסטרליה, יפן והונג קונג.

מסקנות

1. מן הנסיון המצטבר במדינות השונות אפשר להסיק ש:
   עידוד פעילות עזרה עצמית מחייבת יצירת מודעות ציבורית נרחבת לחשיבות מעורבות האזרחים בעיצוב גורלם. קיומם של מרכזי תמיכה בפריסה ארצית במסגרות ממסדיות וחוץ ממסדיות, מאפשרת פעילות מתמשכת לגיוס רשתות תמיכה חיוניות מקרב אזרחים בעלי בעיה, שפועלים בעצמם לשיפור גורלם.
2. פעילות מחקרית וסקר ארצי שיבדוק את פעילות העזרה העצמית שנעשתה עד כה בישראל עשויה לתרום לגיבוש מדיניות ולהציע דרכים לחיזוקה, ביסוסה והעמקתה של מעורבות אזרחית חיובית ומועילה.
3. פעילות משמעותית של עזרה עצמית מחייבת קיום מוקד לקליטת פניות של אזרחים, יזמים ואנשי מקצוע ומתן מענה מתאים. מוקד כזה יכיל מערכת ממוחשבת עם מידע על ארגונים, קבוצות ויוזמות חדשות, כדי לאפשר חיבור בין יזמים לבין קבוצות ויצירת רשת קבוצות וארגונים בנושאים משותפים.
4. שינויים חברתיים וכלכליים מהווים צמתים שגלום בהם פוטנציאל לפיתוח עזרה עצמית ככלי נוסף למתן מענה לבעיות ייחודיות של אזרחים. פעילי עזרה עצמית בשיתוף עם אנשי מקצוע יידרשו לתכנן אסטרטגיה שתבטיח המשך תמיכה ביוזמות ובמרכזים לעזרה עצמית.
5. במדינות שבהן קיימת פעילות עזרה עצמית אינטנסיבית (גרמניה, ארה"ב) היא מגיעה לרמה מסוימת, מספקת לכאורה, ואינה עוברת אותה.

מקורות

1. 13th European Experts meeting on Self Help Support, Crete, May 2015.

2. Papadomenaki P.: Initiative of Parents and Friends of Adolescents and Young Adults with Mental Disability and Autism, Greece. 2015

2. Gartner, A.& F. Riessman: The Self-Help Revolution N.Y. 1984.
3. יורגן מצט: תמיכה במרכזי עזרה עצמית – המודל בגרמניה. 2008